פסק-דין בתיק ת"א 23188/96

מבוא

"Where there is a will, there is a way"

(מקום בו יש רצון תמצא גם הדרך)

• 1.          תיתי להם לבעלי הדין, על שלא השכילו להשכין שלום ביניהם ולא עלה הרצון מלפניהם להסתייע בבית המשפט לצורך סיומה של פרשה (עגומה וארוכת שנים) שאינה מוסיפה כבוד לאיש, לבטח לא לפרקליטים שהם אריות-משפט ותיקים ושמם רץ לפניהם. למען הקל תלאובות בעלי הדין, קיוויתי שאוכל להימנע מהכרעה לכאן או לכאן, וכי הזמן ייטיב עם הצדדים ויביא להבנה ולפתרון מחוץ לכותלי בית המשפט. למרבה הצער, תקוותי נכזבה. ברם, רצונם של בעלי הדין הוא כבודם. משנשמעו הראיות, ומכשלו כל הניסיונות לקירוב עמדות, הגיע הזמן לחרוץ את דינה של התביעה.

• 2.          בפתח דבר ראיתי להעיר שתי הערות: האחת, תביעה זו הועברה לטיפולי רק ביום 5.9.2002, לאחר שקוימו בה שש ישיבות קדם משפט בפני השופט ד"ר אזר ע"ה ושש ישיבות קדם משפט בפני השופטת אבי-גיא תבדל"א. השנייה, במהלך בירור התביעה ערערו בעלי הדין, או מי מהם, על החלטות שונות של בית משפט זה דבר שתרם, מטבע הדברים, להתמשכות והתארכות ההליכים. 

הרקע

• 3.          סיפור המעשה הוא סבוך משהו. טרם ניזקק לכל פרטיו ודקדוקיו נציגו בקווים כלליים על מנת יקל על הקורא להבין במה דברים אמורים.

• 4.          חברה (איגוד מקרקעין מן הדור הישן) הייתה רשומה כבעלים של חלקת אדמה בלשכת רישום המקרקעין. בשל אי סידור נושאים פורמאליים על-פי דיני החברות, נמחקה החברה מספרי רשם החברות. מי שהתיימרו להיות בעליה של אותה חברה, טרחו והחיו את החברה על מנת שתתאפשר מכירת חלקת האדמה לתובעים. ביום 13.6.1988 נכרת חוזה מכר בין החברה לתובע 1, בעקבותיו הועברה הבעלות בחלקת האדמה בלשכת רישום המקרקעין מן החברה אל התובעים, שאף הספיקו לשעבדה במשכנתה לטובת בנק. לימים, נסתבר כי מי שפעל בשם החברה המוכרת - לא היה מוסמך להתקשר מטעמה, והמכר שנעשה לאו מכר הוא.

• 5.          אין חולק, כי המוכרים (הבעלים המיומרים) לא ידעו כי מורישם מכר לפני שנים רבות את הזכויות בחברה למוריש של הבעלים האמיתיים. כשנה לאחר החתימה על חוזה המכר גילו הבעלים האמיתיים את דבר מכירת חלקת האדמה לתובעים. או-אז עתרו הם למתן פסק דין המצהיר על אפסותו של חוזה המכר, על ביטול רישום העברת הבעלות בחלקת האדמה משמה של החברה לשמם של התובעים ועל מחיקת המשכנתה שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין. בהסכמת הבעלים המיומרים ובהתנגדות התובעים, נעתר בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט (הנשיא דהאידנא) א' גורן) לבקשתם של הבעלים האמיתיים והצהיר כי רישום העברת הבעלות בחלקת האדמה אכן מבוטל הוא. לא כך לגבי המשכנתה. זו נותרה רשומה בלשכת רישום המקרקעין, אלא שהותר לבעלים האמיתיים לפדותה על ידי פירעון חוב הקונים (התובעים). ערעור שהגישו התובעים לבית המשפט העליון, נדחה.

• 6.          ביום 27.2.96 הגישו התובעים (הקונים) תביעה לשיפויים בשווי חלקת האדמה (נכון למועד הגשת התביעה) ולתשלום פיצויים בגין נזקיהם הנטענים. התביעה הוגשה במקורה נגד שורה ארוכה של נתבעים (13 במספר), והם הבעלים המיומרים, הבעלים האמיתיים, פרקליט הבעלים המיומרים, פרקליט התובעים, ואחרון חביב - רשם החברות. תביעה זו גררה אחריה מטר של הודעות לצד ג' ותביעות שכנגד. במסגרת בירור ההליכים, נדחתה התביעה נגד הבעלים האמיתיים מחמת התיישנות. כן נמחקו מהתביעה פרקליט התובעים, פרקליט הבעלים המיומרים ורשם החברות, לנוכח חזרת התובעים מתביעתם הנזיקית והותרתה כתביעה להשבת התמורה החוזית בערך ריאלי. אחר כל אלה הגיעו התובעים והמוכרים המיומרים להסדר-של-פשרה ביניהם. מכאן, שאין למעשה עוד מחלוקות בגדרי התביעה העיקרית ולא נותר אלא להכריע בהודעת צד ג' אחת ובשתי תביעות שכנגד. אמרתי לעיל את שאמרתי על דרך הקיצור בלבד. עתה נפשיל שרוולים ונסקור את פרטי הפרשה במלואם.

עיקרי העובדות

ואלה תולדות

• 7.          מר מרדכי ניומן ז"ל (להלן גם- "המנוח ניומן") היה בעלים של מגרש בלתי בנוי הנמצא בעיר חולון, הידוע כחלקה 15 בגוש 7173 (להלן- "המגרש"). ביום 21.5.63 נכרת הסכם בין המנוח ניומן לבין מר יחיאל כרמון ז"ל (להלן גם- "המנוח כרמון") למכירת המגרש תמורת סכום של 32,000 לירות (מוצג צג/8).

• 8.          ביום 7.6.63 הוקמה חברת חלקה 15 בגוש 7173 בע"מ (להלן- "החברה"). בעלי מניותיה היו המנוח ניומן ורעייתו רחל ז"ל. המנוח ניומן שימש גם מנהל החברה. מטרת הקמת החברה הייתה, כפי הנראה, להימנע מתשלום מס שבח מקרקעין בגין מכירת המגרש. כדי להגשים מטרה זו נעשו הפעולות הבאות:

א.    המנוח ניומן מכר לחברה את המגרש ללא תמורה. ביום 27.6.63 נרשמה החברה כבעלת המגרש בלשכת רישום המקרקעין (ראו נסח רישום היסטורי של המגרש, מוצג ת/4).

ב.     בהיות החברה "איגוד מקרקעין" נעשתה עסקת מכירת המגרש בדרך של הקצאת מניות חדשות לרוכשים והפיכתן של מניות הבעלים הנוכחיים למניות נדחות, כמקובל באותה עת. בהתאם לאמור, ביום 27.6.63, הועברה השליטה בחברה מידי המנוח ניומן ורעייתו רחל ז"ל לידי המנוח כרמון ורעייתו אידה ז"ל. למנוח כרמון ולרעייתו אידה ז"ל הוקצו מניות חדשות ומניותיהם של המנוח ניומן ורעייתו רחל ז"ל הפכו למניות נדחות. המנוח ניומן ורעייתו רחל ז"ל חתמו על כתב ויתור בו הצהירו על הפיכת מניותיהם לנדחות, קרי, למניות אשר אינן מקנות לבעליהן כל זכות בחברה, פרט לזכות לקבל את ערכן הנומינלי, בעת פירוק החברה (חלק ממוצג נ/11).

• 9.          בד בבד עם העברת השליטה בחברה, הועבר הניהול בה מידי המנוח ניומן לידי המנוח כרמון. אין חולק כי שתי ההחלטות האמורות (בעניין העברת השליטה בחברה בדרך של הקצאת מניות ובעניין השינוי הניהולי בה) דווחו לרשם החברות ביום 8.7.63. החלטות אלה נרשמו בתיק החברה הנמצא אצל רשם החברות ביום 5.8.63 (מוצגים נ/14-נ/15).

• 10.      מי שטיפל ברישום החברה ואף דיווח לרשם החברות אודות ההחלטות שקיבלה החברה לגבי העברת השליטה והשינוי הניהולי בה היה עורך דין אפרים בילו (להלן- "עו"ד בילו"). משרדו של עו"ד בילו, ברחוב מונטיפיורי 19 בתל-אביב, שימש מען משרדה הרשום של החברה. הודעה על מען זה נמסרה לרשם החברות ונרשמה ביום 28.8.63 בתיק החברה (חלק ממוצג נ/11).

• 11.      יוער כבר עתה, כי עו"ד בילו היה פרקליטם של המנוח כרמון ורעייתו אידה ז"ל.

מחיקת החברה מספרי רשם החברות